אז כבר כולם מתורגלים, מודעים ויודעים את קורותיה של המדיה הדיגיטלית, כן, הרבה סלפי הרבה תמונות,למרות שאם אתם שואלים(ולא שאלתם) אותי, לדעתי קיימת דעיכה, אנשים פחות מצטלמים, אני לא מצטלם, לא אוהב להצטלם, המצלמה לא אוהבת אותי, אני לא אוהב אותה, ואם הצטלמתי אנשים יביעו תמיד בהרמת גבה לשלילה, ולכן, התענוג הגדול מכל הסיפור הזה הוא הצ'יזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז.
בכלל לפני שנדבר על הצ'יז, אחד הדברים האחרים שהבחנתי בהם בצפון, אלו הם, הניגודים, יותר ויותר אנשים יוצרים ניגודים, וזה מופיע בצורה הומורוסיטית שנונה, יוצר סקרנות ואחר כך מפיל אותך לרצפה, במובן חיובי, הוא קורה לך לבוא לראות להציץ להריח לטעום, לחוש, עם כל החושים, ואז, הוא מפיל אותך חזק על הקרשים. ולא כואב זה לא כואב, בכלל לא כואב לאף אחד. אולי בכיס כי כרגע הכל עדיין בוסרי, (אצל כולם בלי יוצא מן הכלל), וכאשר מתחילים, ואין ביקוש הכל יקר, ויש גם הצדקה, חלוציות היא תכונה נדרשת, לא כל כך נפוצה, דורשת אומץ יוזמה ועמידה על שתי רגליים אחרויות בהכרזה והצהרה, ולכן, מגיע להם כל אגורה.
עכשיו לצ'יז, מסעדה מורכבת, מורכבת מהישן, ומהחדש, משלבת מרד מול האחרים, נועזת, אבל עדיין נדמה ונראה יחד בו זמנית ובאותו הזמן, כן, עמוק בהרגלים הישנים שלהם, לא תואמים את דעתם הלך רוחם ומחשבתם, ולכן, אני מפציר בזאת לכולם, ללכת לאכול שם, מהסיבה הפשוטה, אולי תקבלו קצת אומץ ותעוזה, תלכו עם השכל שאתם אוהבים להתהדר בוא ולהרגיש בוא כאילו היה כל עולמכם, את הלב כבר נעלתם עמוק בתוך איזו תיבה שקפאה , אז אם השכל מנחה אתכם, והרפואה הסינית כל המזרח ודרום אמריקה כבש אתכם בעולם העתיק הישן שאומר, אתה מה שאתה אוכל, הגיע הזמן לאכול את מה שאתה רוצה, מה שאתה מאמין שנכון ואפשר, מה שלדעתך או לדעתך(בשניהם בלי ניקוד זה נראה בדיוק אותו הדבר), תאכלו את דעתכם, את נפשכם, תיישרו קו, שהלב והפה יהיו שווים, ויחד איתם גם המעשים, תהיו בסופו של דבר אמיצים. אם המלצריות לא היו טועות בהגשה של התפריט, אין כלל וכלל אכזבה. תאכלו תאביסו עצמכם ותשבעו.
הרשמים שלי הם כאלו, מכיוון שהתארחתי אצלם כבר פעמיים, אז הפעם הראשונה הייתה מוגזמת, באמת שהמלצרית יכולה הייתה לעזור לי להבין שאני מזמין קצת הרבה יותר מידיי, ממש הרבה ויותר מידיי, בקושי הצלחתי לעשות את הדרך חזרה, מיותר לציין שאך שהגעתי פשוט נזרקתי על המיטה, והשינה הייתה רופפת. אבל זה פחות חשוב לכם אולי, אני האבסתי עצמי, פוטמתי כמו אווז רגע לפני טביחה אכזרית. הזמנתי את פוקצ'ת מטבלים, הפוקצ'ה טעימה, טיפה צמיגית וקשה ללעיסה בסוף, אני האבסתי את עצמי, שניים בהחלט יכולים לחלוק חצי חצי, לכל אחד נהנה ממידת טריות אחידה. לצד זה אהבתי את מטבל הזיתים, ממרח העגבניות גם כן טעים, בשום לא נגעתי בגלל שלא רציתי נפיחות בבטן, ייתכן שטעיתי, כי הבטן הייתה נפוחה, ואני חוויתי החמצה תנסו וספרו לי.. מעניין לדעת מה הייתה החוויה שלכם, חמאה לא ניסיתי, אכלתי כבר לחם עם חמאה במקום אחר קודם, אבל כמו שאמרתי אני האבסתי, וכמעט הובסתי, אבל טעמתי את הדברים שרציתי לטעום ויצאתי מרוצה.
למנה העיקרית המלצרית ציינה את פילה לברק מונח על ריזוטו ירוק, עכשיו , אצלי הדמיון מפותח, אומרים לי ריזוטו ירוק אני מדמיין ריזוטו בצע ירוק, וכמובן מיותר לציין שכאשר הדמיון עובד, אין מקום לשכל להתערב, ולכן לא שאלתי ביררתי או בדקתי כל דבר שאיזו אישה קשה הייתה עושה בצורה נפלאה, כי לא זכיתי.. אבל אתם כן, תבדקו תשאלו תבררו עד הפרט הכי קטן, תקשורת חברים, צריך לדבר עם אנשים, ותעשו את זה בנועם ואדיבות, כי המלצריות כאן נורא נחמדות, ומאוד רוצות לדבר אתכם, ושגם אתם תדברו איתם. מנת הריזוטו הייתה גאונית, גאונית, אין לי מושג איך הכינו אותה, אבל היא הייתה טעימה במיוחד, הלברק היה מונח מעל, הריזוטו מתחת, והדבר שכבש אותי כמו כל דבר שכובשים הוא החמיצות, דג צריך לימון, אין צורך לסחוט לימון, הריזוטו יעשה בשבילכם את העבודה, פשוט תאכלו ריזוטו עם קצת דג והטעמים בפה פשוט ינצחו אתכם ואתם אותם וביחד, יהיה לכם נהדר. דבר אחד שאפשר לוותר הוא עור הלברק, אפשר פשוט להניח מעל הריזוטו לברק צלוי מוכן לאכילה בלי התעסקות בחילוץ בשר הדג. השף חשב על הפרטים החשובים, הוא יצר את החיבור בין המעל לתחתית, עכשיו רק תקל עליהם ועל המלצריות ולכל המקום, בלי שאריות עורות דגים על הצלחות, זה לא אסתטי לא נקי, ולא לעניין. תזרקו לחתולים שיאכלו גם יחד אתכם עם כולם.
היין הלבן פחות היה לטעמי לא זוכר את שמו ויש סיבה טובה לכך, דברים טובים זוכרים ולא מחליפים, דברים שלא עושים את העבודה, לא זוכרים שוכחים וממשיכים, חבל לעצור על דברים שפשוט לא עובדים טוב.
יום למחרת ארוחת בוקר, אגז בייקון,ולזה אני מתכוון חברים, למה אני הייתי היחידי שהזמנתי את זה, רוצים לא כשר לא כשר לא כשר, באים לכאן, פתאום כולם צדיקים שחזרו בתשובה בלב. מעדן מעדן מעדן, מעבר לזה שישבתי על ספסל בפינה כמו איכר, ויחד עם זה לקחתי את הסלט הירוק הקטן, המחירים גבוהים, אבל לא משהו שאתם אני המרכז שמגיעים לצפון לא יכולים להרשות לעצמכם, כבילוי. ולא סתם בילוי החוויה העיקרית היא שברגע שאתם נמצאים, אתם כבר כאילו מקומיים, ואני חיפאי, כנראה שהכל קשור באמת , יש אמת אחת מוחלטת והיא של כל אחד, אצלו, ואיתה כל אחד מנצח בחיים האלו, כי כאשר האמת הזו מחברת בין הלב לשכל, העולם הופך להיות מקום הרבה יותר נוח לחיות בו.
אז תגידו צ'יזזזזזז, נעשה לכם תמונה, ואשמח אם תשלחו אותה אלי.
בכלל לפני שנדבר על הצ'יז, אחד הדברים האחרים שהבחנתי בהם בצפון, אלו הם, הניגודים, יותר ויותר אנשים יוצרים ניגודים, וזה מופיע בצורה הומורוסיטית שנונה, יוצר סקרנות ואחר כך מפיל אותך לרצפה, במובן חיובי, הוא קורה לך לבוא לראות להציץ להריח לטעום, לחוש, עם כל החושים, ואז, הוא מפיל אותך חזק על הקרשים. ולא כואב זה לא כואב, בכלל לא כואב לאף אחד. אולי בכיס כי כרגע הכל עדיין בוסרי, (אצל כולם בלי יוצא מן הכלל), וכאשר מתחילים, ואין ביקוש הכל יקר, ויש גם הצדקה, חלוציות היא תכונה נדרשת, לא כל כך נפוצה, דורשת אומץ יוזמה ועמידה על שתי רגליים אחרויות בהכרזה והצהרה, ולכן, מגיע להם כל אגורה.
עכשיו לצ'יז, מסעדה מורכבת, מורכבת מהישן, ומהחדש, משלבת מרד מול האחרים, נועזת, אבל עדיין נדמה ונראה יחד בו זמנית ובאותו הזמן, כן, עמוק בהרגלים הישנים שלהם, לא תואמים את דעתם הלך רוחם ומחשבתם, ולכן, אני מפציר בזאת לכולם, ללכת לאכול שם, מהסיבה הפשוטה, אולי תקבלו קצת אומץ ותעוזה, תלכו עם השכל שאתם אוהבים להתהדר בוא ולהרגיש בוא כאילו היה כל עולמכם, את הלב כבר נעלתם עמוק בתוך איזו תיבה שקפאה , אז אם השכל מנחה אתכם, והרפואה הסינית כל המזרח ודרום אמריקה כבש אתכם בעולם העתיק הישן שאומר, אתה מה שאתה אוכל, הגיע הזמן לאכול את מה שאתה רוצה, מה שאתה מאמין שנכון ואפשר, מה שלדעתך או לדעתך(בשניהם בלי ניקוד זה נראה בדיוק אותו הדבר), תאכלו את דעתכם, את נפשכם, תיישרו קו, שהלב והפה יהיו שווים, ויחד איתם גם המעשים, תהיו בסופו של דבר אמיצים. אם המלצריות לא היו טועות בהגשה של התפריט, אין כלל וכלל אכזבה. תאכלו תאביסו עצמכם ותשבעו.
הרשמים שלי הם כאלו, מכיוון שהתארחתי אצלם כבר פעמיים, אז הפעם הראשונה הייתה מוגזמת, באמת שהמלצרית יכולה הייתה לעזור לי להבין שאני מזמין קצת הרבה יותר מידיי, ממש הרבה ויותר מידיי, בקושי הצלחתי לעשות את הדרך חזרה, מיותר לציין שאך שהגעתי פשוט נזרקתי על המיטה, והשינה הייתה רופפת. אבל זה פחות חשוב לכם אולי, אני האבסתי עצמי, פוטמתי כמו אווז רגע לפני טביחה אכזרית. הזמנתי את פוקצ'ת מטבלים, הפוקצ'ה טעימה, טיפה צמיגית וקשה ללעיסה בסוף, אני האבסתי את עצמי, שניים בהחלט יכולים לחלוק חצי חצי, לכל אחד נהנה ממידת טריות אחידה. לצד זה אהבתי את מטבל הזיתים, ממרח העגבניות גם כן טעים, בשום לא נגעתי בגלל שלא רציתי נפיחות בבטן, ייתכן שטעיתי, כי הבטן הייתה נפוחה, ואני חוויתי החמצה תנסו וספרו לי.. מעניין לדעת מה הייתה החוויה שלכם, חמאה לא ניסיתי, אכלתי כבר לחם עם חמאה במקום אחר קודם, אבל כמו שאמרתי אני האבסתי, וכמעט הובסתי, אבל טעמתי את הדברים שרציתי לטעום ויצאתי מרוצה.
למנה העיקרית המלצרית ציינה את פילה לברק מונח על ריזוטו ירוק, עכשיו , אצלי הדמיון מפותח, אומרים לי ריזוטו ירוק אני מדמיין ריזוטו בצע ירוק, וכמובן מיותר לציין שכאשר הדמיון עובד, אין מקום לשכל להתערב, ולכן לא שאלתי ביררתי או בדקתי כל דבר שאיזו אישה קשה הייתה עושה בצורה נפלאה, כי לא זכיתי.. אבל אתם כן, תבדקו תשאלו תבררו עד הפרט הכי קטן, תקשורת חברים, צריך לדבר עם אנשים, ותעשו את זה בנועם ואדיבות, כי המלצריות כאן נורא נחמדות, ומאוד רוצות לדבר אתכם, ושגם אתם תדברו איתם. מנת הריזוטו הייתה גאונית, גאונית, אין לי מושג איך הכינו אותה, אבל היא הייתה טעימה במיוחד, הלברק היה מונח מעל, הריזוטו מתחת, והדבר שכבש אותי כמו כל דבר שכובשים הוא החמיצות, דג צריך לימון, אין צורך לסחוט לימון, הריזוטו יעשה בשבילכם את העבודה, פשוט תאכלו ריזוטו עם קצת דג והטעמים בפה פשוט ינצחו אתכם ואתם אותם וביחד, יהיה לכם נהדר. דבר אחד שאפשר לוותר הוא עור הלברק, אפשר פשוט להניח מעל הריזוטו לברק צלוי מוכן לאכילה בלי התעסקות בחילוץ בשר הדג. השף חשב על הפרטים החשובים, הוא יצר את החיבור בין המעל לתחתית, עכשיו רק תקל עליהם ועל המלצריות ולכל המקום, בלי שאריות עורות דגים על הצלחות, זה לא אסתטי לא נקי, ולא לעניין. תזרקו לחתולים שיאכלו גם יחד אתכם עם כולם.
היין הלבן פחות היה לטעמי לא זוכר את שמו ויש סיבה טובה לכך, דברים טובים זוכרים ולא מחליפים, דברים שלא עושים את העבודה, לא זוכרים שוכחים וממשיכים, חבל לעצור על דברים שפשוט לא עובדים טוב.
יום למחרת ארוחת בוקר, אגז בייקון,ולזה אני מתכוון חברים, למה אני הייתי היחידי שהזמנתי את זה, רוצים לא כשר לא כשר לא כשר, באים לכאן, פתאום כולם צדיקים שחזרו בתשובה בלב. מעדן מעדן מעדן, מעבר לזה שישבתי על ספסל בפינה כמו איכר, ויחד עם זה לקחתי את הסלט הירוק הקטן, המחירים גבוהים, אבל לא משהו שאתם אני המרכז שמגיעים לצפון לא יכולים להרשות לעצמכם, כבילוי. ולא סתם בילוי החוויה העיקרית היא שברגע שאתם נמצאים, אתם כבר כאילו מקומיים, ואני חיפאי, כנראה שהכל קשור באמת , יש אמת אחת מוחלטת והיא של כל אחד, אצלו, ואיתה כל אחד מנצח בחיים האלו, כי כאשר האמת הזו מחברת בין הלב לשכל, העולם הופך להיות מקום הרבה יותר נוח לחיות בו.
אז תגידו צ'יזזזזזז, נעשה לכם תמונה, ואשמח אם תשלחו אותה אלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה