גרוס... מגעיל..?!?

בספרדית גרוסרו זה דוחה, באנגלית גרוס זה מגעיל, בבית הלל, גרוס הוא מקום הארחה.
כמה מכם מחפשים מקום להתארח בו, אז תרשו לי להמליץ לכם, ואני לא משוחד בכלל, גרוס זה המקום לכל פועל, עובד או איכר, אפילו לאנשי העיר שנהנים מלוקסוס, למרות שהם לא צריכים לבוא, הכי טוב שהם יגיעו לכאן רק באמצע השבוע ליום אחד, וסינגל- לבד, לא בקבוצות, כי יש להם נטייה להרוס כל חלקה טובה.
אז למה גרוס, כי גרוס הוא הבית, הבית הוא מקום שבו נמצא הלב, מהו הלב, הרגש, מהו הרגש המחשבות שעולות אצלנו בשכל, ומהן המחשבות, הן משאלות, זיכרונות, רצונות, מאוויים, שייכות למשהו לא מוגדר חסר צורה, מופשט, אך עם זאת ברור, בית הוא צורה, יש לה אופי, הוא מכיל בתוכו תוכן בלי שיהיו בו אנשים באמת, כי כשהם אינם, אפשר לשחק בבוא ננחש, מי הוא ואיך הוא נראה ומה הוא היה ועשה מה מושך אותו ומה הופך אותו להיות מי שהוא ומיהו בכלל..? והוא זה כבר האדם.
בית הלל בנוי לאורכה של צפון ודרום, יש בה שתי כניסות, הבית בנוי כאשר הוא פונה למערב וגם למזרח, ממערב במרפסת בקומה שנייה אפשר להישיר מבט אל השקיעה מעבר להרים, וקודם לראות שדה חיטה ירוק בחודש ינואר שזה עכשיו, תחילת פברואר. בחדרים יש אח להדלקת עצים, אני הגעתי אתמול, והלך לי טוב איתם, משום מה האש היום מסרבת לבעור, אולי זו השבת.. אין לי מושג, בכלל תחשבו על זה, האם אתם בית הלל או בית שמאי? אני בית הלל בוודאות .
החדרים בנויים עצים, עכשיו חברים הוראות הפעלה לג'קוזי, הג'קוזי הוא האמבטיה והמקלחת גם, יש גם דוש, גם אמבט וגם ג'קוזי והכל ביחד באותו מקום ולא בדיוק באותו הזמן, אבל בנות זה לכם, אני מטומטם, שפכתי מלא סבון כי הראש דוש שמילא את המים מילא באיטית ורציתי קצף ולא יצא, אבל כשאתם מפעילות את הג'קוזי, כמויות הקצף שהיו כאן הפכו אותי לבובה בתוך עוגת קצפת, מה גם שאי אפשר לשבת בג'קוזי הרבה זמן, זה ממריץ את הדם, מאפשר לכם רגיעה נוספת בתוך אמבט מלא בקצף, ואז כמובן מסיימים אי אפשר לשבת שם כל החיים.
החורף בצפון גורם לרעב לפחמימות, תאכלו, הכל נושר אחר כך, בלי פחד, יגיע הקיץ הגוף יודע לסגל את עצמו למזג אוויר.
אני מעלה את זה כי בחדר למרות המזגן, אני בולע ממש ברגעים אלו וופלים ומתוקים מכל הבא ליד.
המיקום מצויין, הוא בכניסה שפונה לכיוון החרמון, אז אתם בעניין זה בדיוק המקום לעצור, יש כאן טיפולים, אין טיפולי פנים, הטיפול היחידי שמומלץ הוא טיפול משולב, ספרו לי איך היה אני את שלי ביטלתי, התחשק לי לעשות כלום, פשוט להישאר בחדר, שהוא כמו בית קטן בערבה הצפונית, פשוט כיף לי להיות כאן ולא לעשות כלום. וגם נחה על הרוח וחזרה לי היצירתיות, אני נהנה מהשלווה, סוף סוף באמת פגשתי את השלווה, לשבת בנחת ולהרגיש את הנחת, אין הסחות דעת , כסף, וכל מה שצריך תבואו מוכנים, אפילו אם יש לכם רכב, תתנהגו בנדמה לי שאין לכם אחד, אולי צריך לעשות חניון לרכבים שרוצים לנטוש לכמה ימים, רכבים נטושים, שמישהו אחר שאין לו רכב ייקח את הרכב שלכם בהשאלה, בתשלום יומי סמלי הכולל כל הביטוחים ומה שצריך, למה שהנטל יהיה רק עליכם, לפעמים כדי להיות במוד הנכון, צריך להיכנס אליו בכוונה.
אז לאלו מכם שקראו גם את המאמר הקודם של סיי צ'יז, הניגודים היפים שיש למילה גרוס כפי שהסברתי בהתחלה, אין ולא קיים כאן שום דבר דוחה או מגעיל(עדיין, אני עדיין כאן), לאלו מכם שיש ילדים, יש הרבה מאוד מכוניות במבה קטנות צעצוע בודדים והגן שקט חסר חיים, מחכה לכם ולילדים.
אני נהנה כאן, וגם אתם תיהנו, תבואו לבית הלל פעם אחת, תחוו את המקום, תהיו עם עצמכם, תהיו עם האוהבים, לסופ"ש אחד קצר, תטעינו מצברים, ותזכרו שאתם תמיד מוזמנים.
הכי חשוב לפעמים, גם אם הנסיעה ארוכה, זה לחוות, ולחוות נכון, לראות, לטעום, להריח ולהיות נוכח, בהווה, כאן ועכשיו, אפילו אם לא אכלתם הכול בשלושה ימים, כאן אתם יכולים להיות בטוחים תהיו שבעים, אני יכול להיות בצום שבוע מהיום, בלי להגזים, לפעמים מספיק קצת, כדי לקבל הרבה, התשובה נמצאת במה מקבלים..
שיהיה לכולנו, בילוי נעים.

סיי צ'יזזזזזז....

אז כבר כולם מתורגלים, מודעים ויודעים את קורותיה של המדיה הדיגיטלית, כן, הרבה סלפי הרבה תמונות,למרות שאם אתם שואלים(ולא שאלתם) אותי, לדעתי קיימת דעיכה, אנשים פחות מצטלמים, אני לא מצטלם, לא אוהב להצטלם, המצלמה לא אוהבת אותי, אני לא אוהב אותה, ואם הצטלמתי אנשים יביעו תמיד בהרמת גבה לשלילה, ולכן,  התענוג הגדול מכל הסיפור הזה הוא הצ'יזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז.
בכלל לפני שנדבר על הצ'יז, אחד הדברים האחרים שהבחנתי בהם בצפון, אלו הם, הניגודים, יותר ויותר אנשים יוצרים ניגודים, וזה מופיע בצורה הומורוסיטית שנונה, יוצר סקרנות ואחר כך מפיל אותך לרצפה, במובן חיובי, הוא קורה לך לבוא לראות להציץ להריח לטעום, לחוש, עם כל החושים, ואז, הוא מפיל אותך חזק על הקרשים. ולא כואב זה לא כואב, בכלל לא כואב לאף אחד. אולי בכיס כי כרגע הכל עדיין בוסרי, (אצל כולם בלי יוצא מן הכלל), וכאשר מתחילים, ואין ביקוש הכל יקר, ויש גם הצדקה, חלוציות היא תכונה נדרשת, לא כל כך נפוצה, דורשת אומץ יוזמה ועמידה על שתי רגליים אחרויות בהכרזה והצהרה, ולכן, מגיע להם כל אגורה.
עכשיו לצ'יז, מסעדה מורכבת, מורכבת מהישן, ומהחדש, משלבת מרד מול האחרים, נועזת, אבל עדיין נדמה ונראה יחד בו זמנית ובאותו הזמן, כן, עמוק בהרגלים הישנים שלהם, לא תואמים את דעתם הלך רוחם ומחשבתם, ולכן, אני מפציר בזאת לכולם, ללכת לאכול שם, מהסיבה הפשוטה, אולי תקבלו קצת אומץ ותעוזה, תלכו עם השכל שאתם אוהבים להתהדר בוא ולהרגיש בוא כאילו היה כל עולמכם, את הלב כבר נעלתם עמוק בתוך איזו תיבה שקפאה , אז אם השכל מנחה אתכם, והרפואה הסינית כל המזרח ודרום אמריקה כבש אתכם בעולם העתיק הישן שאומר, אתה מה שאתה אוכל, הגיע הזמן לאכול את מה שאתה רוצה, מה שאתה מאמין שנכון ואפשר, מה שלדעתך או לדעתך(בשניהם בלי ניקוד זה נראה בדיוק אותו הדבר), תאכלו את דעתכם, את נפשכם, תיישרו קו, שהלב והפה יהיו שווים, ויחד איתם גם המעשים, תהיו בסופו של דבר אמיצים. אם המלצריות לא היו טועות בהגשה של התפריט, אין כלל וכלל אכזבה. תאכלו תאביסו עצמכם ותשבעו.
הרשמים שלי הם כאלו, מכיוון שהתארחתי אצלם כבר פעמיים, אז הפעם הראשונה הייתה מוגזמת, באמת שהמלצרית יכולה הייתה לעזור לי להבין שאני מזמין קצת הרבה יותר מידיי, ממש הרבה ויותר מידיי, בקושי הצלחתי לעשות את הדרך חזרה, מיותר לציין שאך שהגעתי פשוט נזרקתי על המיטה, והשינה הייתה רופפת. אבל זה פחות חשוב לכם אולי, אני האבסתי עצמי, פוטמתי כמו אווז רגע לפני טביחה אכזרית. הזמנתי את פוקצ'ת מטבלים, הפוקצ'ה טעימה, טיפה צמיגית וקשה ללעיסה בסוף, אני האבסתי את עצמי, שניים בהחלט יכולים לחלוק חצי חצי, לכל אחד נהנה ממידת טריות אחידה. לצד זה אהבתי את מטבל הזיתים, ממרח העגבניות גם כן טעים, בשום לא נגעתי בגלל שלא רציתי נפיחות בבטן, ייתכן שטעיתי, כי הבטן הייתה נפוחה, ואני חוויתי החמצה תנסו וספרו לי.. מעניין לדעת מה הייתה החוויה שלכם, חמאה לא ניסיתי, אכלתי כבר לחם עם חמאה במקום אחר קודם, אבל כמו שאמרתי אני האבסתי, וכמעט הובסתי, אבל טעמתי את הדברים שרציתי לטעום ויצאתי מרוצה.
למנה העיקרית המלצרית ציינה את פילה לברק מונח על ריזוטו ירוק, עכשיו , אצלי הדמיון מפותח, אומרים לי ריזוטו ירוק אני מדמיין ריזוטו בצע ירוק, וכמובן מיותר לציין שכאשר הדמיון עובד, אין מקום לשכל להתערב, ולכן לא שאלתי ביררתי או בדקתי כל דבר שאיזו אישה קשה הייתה עושה בצורה נפלאה, כי לא זכיתי.. אבל אתם כן, תבדקו תשאלו תבררו עד הפרט הכי קטן, תקשורת חברים, צריך לדבר עם אנשים, ותעשו את זה בנועם ואדיבות, כי המלצריות כאן נורא נחמדות, ומאוד רוצות לדבר אתכם, ושגם אתם תדברו איתם. מנת הריזוטו הייתה גאונית, גאונית, אין לי מושג איך הכינו אותה, אבל היא הייתה טעימה במיוחד, הלברק היה מונח מעל, הריזוטו מתחת, והדבר שכבש אותי כמו כל דבר שכובשים הוא החמיצות, דג צריך לימון, אין צורך לסחוט לימון, הריזוטו יעשה בשבילכם את העבודה, פשוט תאכלו ריזוטו עם קצת דג והטעמים בפה פשוט ינצחו אתכם ואתם אותם וביחד, יהיה לכם נהדר. דבר אחד שאפשר לוותר הוא עור הלברק, אפשר פשוט להניח מעל הריזוטו לברק צלוי מוכן לאכילה בלי התעסקות בחילוץ בשר הדג. השף חשב על הפרטים החשובים, הוא יצר את החיבור בין המעל לתחתית, עכשיו רק תקל עליהם ועל המלצריות ולכל המקום, בלי שאריות עורות דגים על הצלחות, זה לא אסתטי לא נקי, ולא לעניין. תזרקו לחתולים שיאכלו גם יחד אתכם עם כולם.
 היין הלבן פחות היה לטעמי לא זוכר את שמו ויש סיבה טובה לכך, דברים טובים זוכרים ולא מחליפים, דברים שלא עושים את העבודה, לא זוכרים שוכחים וממשיכים, חבל לעצור על דברים שפשוט לא עובדים טוב.
יום למחרת ארוחת בוקר, אגז בייקון,ולזה אני מתכוון חברים, למה אני הייתי היחידי שהזמנתי את זה, רוצים לא כשר לא כשר לא כשר, באים לכאן, פתאום כולם צדיקים שחזרו בתשובה בלב. מעדן מעדן מעדן, מעבר לזה שישבתי על ספסל בפינה כמו איכר, ויחד עם זה לקחתי את הסלט הירוק הקטן, המחירים גבוהים, אבל לא משהו שאתם אני המרכז שמגיעים לצפון לא יכולים להרשות לעצמכם, כבילוי. ולא סתם בילוי החוויה העיקרית היא שברגע שאתם נמצאים, אתם כבר כאילו מקומיים, ואני חיפאי, כנראה שהכל קשור באמת , יש אמת אחת מוחלטת והיא של כל אחד, אצלו, ואיתה כל אחד מנצח בחיים האלו, כי כאשר האמת הזו מחברת בין הלב לשכל, העולם הופך להיות מקום הרבה יותר נוח לחיות בו.
אז תגידו צ'יזזזזזז, נעשה לכם תמונה, ואשמח אם תשלחו אותה אלי.

אליסה מבעד למראה- מסיבת התה של הכובען המשוגע

אז נכון שאני לא יכול להיות אליסה, אבל קרול כתב את הסיפור, אז אני מגיש לכם אותו מבעד למראה.
לאחר שככה קיטרתי, הוצאתי הרבה אוויר, יללתי, מיררתי(לא בבכי), השתוללתי והצהרתי על עצמי שאני יחיד סגולה.
תרשו לי לעשות לכם קצת סדר, ולנסות להסביר לכם כיצד מאיין ומהיכן נובעים חלק מהדברים.
הראשון, (אשתדל לנסות להיות יותר מסודר), הכל התחיל בגלל שאני מחוסר עבודה, כן אני לא עובד, השהות בבית מעיקה עליי, ואני נאלצתי להשאר בארץ מכיוון שדאעש בשאר העולם, ואירופה בפרט, החליט להטיל עלינו הסגר בצורת גטו ישראל, אז נשארתי בבית, ולא רק דאעש, גם הקיבוצים מסביב, יש מן יהירות לא מוסברת, ואין זה נובע מרגשי נחיתות קיפוח וכו' כפי שאתם וודאי שמים לב, או שאני אשכנזי או משתכנז, נשאיר אתכם בעירפול חושים וחוסר וודאות, אני נמצא במצב הזה שנים, סטרס, והחרדות שלי כבר איבדו שליטה לחלוטין, יש לי את כל ההפרעות שיכולות להיות .
אז נחזור לכך, שבאופן מסויים, ובצורה מסויימת, נוצרו קהילות, לדעתי, הקהילות תמיד היו, אלא שהיום הם תופסות תאוצה הרבה יותר חזקה, אולי זה כוח עליון שמאלץ אותי להביט בפניה של החברה שגדלתי בה, יצאתי ממנה וחזרתי אליה חזרה, או שיש צורך שאני אהיה כאן, אכתוב לכם, אספר לכם, כדי שאתם תשמעו ותעשו לאחר מכן, נדמה לי שזה קרה כבר קודם בנעשה ונשמע, אלא שקודם תשמעו ואחר כך תעשו, איך אמרו חז"ל סוף מעשה מחשבה תחילה, וגדול המצווה ועושה מזה שמצווה לא עושה, אז אין כאן לשון ציווי (עדיין), אלא, כל מיני לחשים של ביקורת בונה.
אז המחירים יקרים ובלי סיבה, הסיבה היחידה אם צריך למצוא ולהמציא היא לכאורה יוקר המחייה, אבל המחייה לא יקרה, הכל תלוי איך את/ה חיים. כן כן, לאגור מזון בבית כשאתם עובדים רוב הזמן בעבודה נשמע לי כמו מחלת נפש שעדיין לא מצאו את שמה. בשביל מה לאגור מה אתם אוגרים? היה שפע עכשיו יש צנע, רק אם אתם נכנסים למגה, התחושה היא שאין מספיק לכולם, כי אין כמעט בכלל, אבל אם תרימו את הראש ותוציאו אותו החוצה בחוץ בונים סופרים, סופרים עשירים, המספקים את כל המוצרים הנדרשים ויותר תחת קורת גג אחת, אלא מה, הסופרים מבחינה לוגיסטית לא ממש קרובים, כאשר הלחץ המתח הצורך לשרוד גובר, חסכון באנרגיה הוא דבר נדרש, ונכון שאפשר להזמין אונליין ולקבל משלוח עד הבית, ולעבוד מהבית, מתוך המחשב הנייד, ולצאת החוצה רק כדי לתת סיבוב, לטייל לנשום אוויר או מדיטציה, לשתות קפה, לראות הצגה.. אז כן החיים הופכים להיות טובים יותר, כן טובים יותר, אבל הבעיה היחידה היא שלפעמים מתחשק לאכול איזה משהו טעים, כן משהו עשוי במומחיות, טעים טעים, טעים, טעים, השקעה בטוחה, ולא תלויה במצב הרוח של צוות העובדים הצעירים חסרי חינוך ותרבות שכל מה שמעניין אותם זה כמה טיפ הם יקבלו ושאף אחד חס וחלילה לא יתלונן, יש צדק ברצון שלהם הם רוצים לעשות את העבודה ואיך אומרים, להתקדם..
אז כולם עלו הגל של עליית מחירים, למה כי ככה, זו המגמה וכולם חוגגים, אבל היופי במגמה היא שהיא נותנת לאחרים אפשרות להעריך, להעריך האם זה שווה את העלות הזו בכלל.
עכשיו כדי לסדר לכם את האוזן, אני הייתי לקוח קבוע בקפה גרג בקניון גבעתיים, התפריט היה יקר, גבעתיים בעצמה יקרה, אבל האוכל היה גורמה!!!! גורמה בכל מובן המילה הטעם הריח הכל, האוכל היה פשוט עשוי מוגש ומוכן וטעים כמו גורמה, שילמת הרבה אבל יצאת מרוצה, אותו הדבר בקפה גרג בהוד השרון.. גורמה!!! פשוט מעדן, ידעת שאתה הולך להוציא סכום גבוה של כסף אבל ישבת ואכלת אוכל מעולה. מה קורה כאן בגליל, קפה גרג בקניון שמונה באמצע, פשוט מזעזע, מחירים גבוהים, ואוכל ברמה נמוכה ממש, אתה קורא תפריט וכלום ממנו לא מופיע בצלחת כמו שהוא מוצג בתפריט, עכשיו אני יכול לענות על זה, גדלתי כאן זוכרים, חברה אנלפבתית שלא מסוגלת להבין קרוא וכתוב, אז הטבח מכין מה הוא יודע להכין בבית בערך, אורז לבן דביק קשה ולא אכיל, עכשיו ורק כדי שתבינו, אורז שלא בושל טוב, הוא לא אכיל, הוא גורם לעצירות, יכול לגרום לנזק למעיים, אין לי עניין שיסגרו את המקום, מקום שנחמד לשבת בו, נעים, באמצע קניון חוויה כמו בכל קניון אחר בארץ, אבל  כדאי שהם יסגרו את המטבח לכמה ימים, ייסעו להכשרה בגבעתיים או בהוד השרון, ויחזרו אחרי שלמדו מעשית את החומר הנלמד. כי עיונית ברור שיש להם בעיה רצינית להבין מה כותבים להם על גבי הדף.
ומכל זה אני לא דואג בכלל, למה לקרוא הם לא ידעו, אבל אם תדעו להעביר את המסר נכון, אולי מישהו יסכים לקרוא, וגם אם הם יקראו, הם אלימים, וולגריים, מתלהמים, ומסוכנים. אני אקח את הסיכון, ושיקפצו לי. אין תמורה עבור האגרה, ולי נמאס לשלם כסף עבור סחורה לא ראויה.
קפה לנדוור בקניון נחמיה, תזהרו מההיגיינה שם, לא נקי בכלל, ישבתי לאכול שם פעם אחת, ושילשלתי יום שלם.
קפה חברותא, לא נקי, אלא אם כן ירון נמצא שם, רק כשירון נמצא נקי, אל תסמכו לא על אבי ולא על דביר בניקיון.
החבורה הזו גם כל הזמן מקטרת שאין לה כסף, אל תאמינו להם, הם קורבנות של המחאה, המקום גם קם בזמן המחאה.
כל אחד אומר משהו אחר,  והמילה שלהם שווה לפח, אלא אם כן אתה אליטיסטי, בעל מעמד חברתי וסטטוס, הם יזדקפו, יתיישרו וגם יצדיעו בלי שתשים לב, ויהיו לסמל הנאורות עלי האדמות.
זה משעשע רק בשביל הבדיחה.
קפה אלון, מקום נחמד, שקט, במקום שקט, אם אתם רוצים לבצע עבודות בשקט מחוץ לבית, זה המקום. הקפה לא משהו, תשתו תה, הקונדיטוריה גם לא משהו בכלל. יש משהו באשה בכניסה שפשוט גורם לך לחשוב שזה איזה בית זונות והיא המאדאם של המקום. שתלך הביתה.
קפה ביגה בביג, ביג מיסטייק, מקום אומנם מזמין, משכנע, תפריט מיוחד, עשיר, יקר, מבטיח, טעים, כל מה שצריך להיות בבית קפה, רק קחו בחשבון שארוחת בוקר יוצאת בסביבות ה-100 שקלים, הזמנתי תפוזים סחוט, קפה עם סויה, ואת הבנדיקט של הרוטב הצהוב הטעים הזה.. היה טעים, אבל מיג מיסטייק- 100 שקלים לארוחת בוקר, אפילו העשירים לא נראה לי ישלמו, תכנון מחירים בניית תפריט שגיאה מוחלטת, לדעתי כן.
קפה קפה- לא אהבתי כלום ובכלל. אין לי שום דבר טוב להגיד עליהם, מלבד שהם יכולים לעשות הסבה מקצועית.
אלו הם מסיבות התה שאני ביקרתי בהם,
תבדקו בעצמכם.



 

מיראר לה גליל- תביטו בו!

מעניין אם בשאר המקומות בארץ המצב דומה לזה שנמצא כאן.. מעניין היכן בארץ ישנה כמות אוכלוסייה שצופה בטלוויזיה כמספר התושבים שמאכלסים אותה, כי אם מישהו שואל אותי, בגליל, אין אדם שלא צופה בטלוויזיה.
דבר אחר שמעניין לא מעט הוא מה קדם למה, הטלוויזיה או החברה?
קשה לי לחקור את הנושא, מהסיבה הפשוטה, הווה אומר, שהחברה מושפעת מהטלוויזיה, קחו את אמא שלי לדוגמא, היא חוזרת מהעבודה, מיד השלט בין הידיים, ערוץ 26, הפח הגדול, זו לא שגיאה זו לא טעות, הפח הגדול בהופעת הבכורה היומית, כן, כן כל יום הערוץ מפעיל תוכנית בכורה יומית, מה שהיה אתמול לא זכור מה שיש היום טרי,חדש, מלא הפתעות וחידושים, מלבד הדמויות, שנותרו כפי שהן בדיוק, אותן דמויות פחות אחד מידיי שבוע, אין שינוי, הם יהיו אותם דמויות כמו תמיד, מספיק מעניין יהיה לשמוע מה יש להם להגיד, ואחרי שאמרו, איך זה משפיע על שאר חברי הקבוצה, ואחרי כל זה, מה הדבר הגדול הבא.. כן זה מרתק מעניין סוחף מושך, ואף הופך לנושא שיחה, אבל, וזה אבל גדול, מה קורה שמתנתקים מהטלוויזיה, ואתה פשוט הולך, סתם ככה, ביום יום, כהרגלך, מטבעך, לתומך, במחשבות שלך, בחיים האישיים שלך, בין כל שאר העיסוקים שלך, בשגרה הרגילה של החיים, מה אז היית אומר לו היית פוגש את הסיטואציות הללו ביום יום הרגיל  שלך..? האם זה מתיישב עם עולמך הפנימי?
תרשו לי לענות, בהחלט לא, ממש לא, בכלל לא, אבסולוטלי לא!!!
עולמי הפנימי עשיר מידיי בשביל לחרבן אותו עם שיט כזה עלוב. והוא עלוב, ומעצבן, ומיותר יהיה לציין כי נדמה לי שדיי קל ופשוט להבין את הלך הרוח שלי כאשר אני כותב בזה הרגע. כן, כן , הטלוויזיה חירבנה לנו את החיים, לא רק שהיא מייצרת זבל בכמויות, לא רק שהמוזיקה הלכה לעולמה, העיתונות הלכה לעולמה, החברה הלכה לעולמה, כולם נמצאים בעולמות נפרדים, ובעולם הזה, המראה היחידה שנשארה, היא הטלוויזיה. זאת שעורכת תוכניות תחרות שירה, כאילו, אני ,באמת שואל את עצמי, איך יוצא, שאנשים ממשיכים ללכת לשם, והמבקרים ממשיכים לבקר בצורה רצינית, כאילו לאן נעלמה השפיות? היא איי פעם הייתה כאן, או שהטלוויזיה החליטה שיש צורך לנקז לתוכה את כל הטימטום רק כדי שאני ארגיש לרגע אחד או כמה רגעים ספורים, שאני נורמלי, כן אני נורמלי, שפוי אפילו, אחד היחידים, יחיד סגולה ואני לא מתבייש בזה, אני גאה בעצמי ללא כל שמץ של בושה. לא מתבייש להודות, אני נורמלי!!! הרייי לי..
אני באמת מנסה לעצור את פרץ ההתלהבות הצינית, אבל מישהו איי פעם עצר רגע לשאול את עצמו, מה הקטע לשיר, מה הקטע בכלל להוכיח שאני יודע לשיר, מה הקטע לשיר בשביל שמישהו אחר ישמע, בשביל מה לשיר בכלל, ואני, אם שאלתם אותי, חשבתי שלשיר זה בסך הכל שמחה, להיות שמח, חלקה קטנה של אושר שמחה, יצירת שמחה, שבה כולם יכולים לקחת חלק ולהינות, לשמוח לשיר, לעשות צחוק מעצמם להשתטות, וזה לא חייב להיות יפה מדוייק ופיחחח אחד גדול..
מה קרה לסתם, לשיר כדי לשיר, ולהיות שמח? מי שטוב לו ושמח שימחה!!! אז מחיתם כפיים, מחיתם דמעה, מחיתם מחאה שלא עשתה דבר, החברה בדרך לאבדון, העוני מכרסם בכל פינה, ההתעללות בילדים, זה מזעזע אותי, חייב להודות, ילדים בגנים שננעלים במחסנים, כי הסייעות(מעניין איפה הגננת, או שזה סתם הפלת אשמה על זו שהיא חסרת תואר) הגיע הזמן שמישהו יגיד את האמת בפנים, אין זכר במקום הזה, לעם היהודי..
ואם מישהו שואל אותי, יהודי הוא יהודה, וכל השאר יכולים ללכת לפח.
אז למה מיראר לה גליל, כי הגליל הירוק, היפה והפורח, היכן שעדיין צומח, ויש צמיחה, הצמיחה לא בריאה, לא נכונה, ולא בכיוון הנכון. ואם כן, אז יש לא מעט נקודות שאני רוצה לעלות.
הראשונה, יש תחרות חברים, וכדאי שכולם יבינו את זה טוב טוב, כי בתחרות, הטוב מנצח, ומי שחושב שהוא עושה טובה למישהו הוא טועה, מי שלא טוב, לא ישאר במסלול, אז כדאי לכם להיות טובים, וטובים זה לא אומר, להיות טובים בלרמות, כי הטלוויזיה גם בזה משקרת, הרי הכל מנוהל מחדר הבקרה, כאשר יש כאלו שמתחננים לחסדיהם של המפיקים לקבל עזרה, כאילו שאם הם יעברו אז הם באמת עברו, מבחן התוצאה היא המציאות, ומי שמבקש הנחות ומקבל אותן הוא מפסידן.
והחזק שורד, כן, בחברה שלנו היום, החזק שורד, תהיו חזקים, אלו הקשים, יתכופפו כמו חמורים.
ותדמיינו מה היה קורה לנו אם לכסף לא היה ערך, כי לפי איך שזה נראה, יש כל כך הרבה גולומים, שאני שואל את עצמי, בניסיון להעריך, כמה זמן עוד יעבור, עד שהכסף שאנחנו כל כך מורגלים אליו כבר לא יהיה רלוונטי.
וכשזה יקרה, איפה זה שם אתכם על המפה?

מירה