פאפא טיבו-

לאיטליה יש פיצה מרגריטה, לסינים נודלס ואורז, לספרדים טורטייה ופאיה,ליפנים סושי, למקסיקנים טאקו בוריטו וטורטייה, לנו יש חומוס, אבל יש עוד.
צפיתי וגם לא צפיתי בתכניות הבישול, אבל משהו במשחקי השף גרם לי הרגשה קצת אחרת, מכירים את זה שיש מאכלים שהם מומחיות, הפיצה, הקרמשניט, אפילו השוקולד צ'יפס.. חשבתי לעצמי, איזה מתכון יהיה המצאה נעימה וטעימה..
אני מגיע מהמטבח הספרדי,ואוכל אצלנו זה אירוע חגיגי, הכל סובב סביב אוכל, האימא, הבית, ארוחות סוף שבוע..
"אוכל אוכלים כדי לחיות", כך אמרה סבתא שלי..אני אוכל כדי לחיות, מזין את עצמי במזון, אבל כדי לחיות צריך יותר ממזון, בשבילי לפחות, האוכל צריך להיות טעים, ערב לחך ועושה מצב רוח טוב, כי בלי מצב רוח טוב, קשה לחיות.
הפסיכולוג שלי אומר:" מי שלא חי אין לו צרות", מכאן צרות וחיים הולכים ביחד, וכדי שהצרות יהיו נסבלות, צריך לשמור על מצב רוח טוב, אוכל בהחלט יכול לתרום לעניין. אם בבריאות עסקינן, הבישול שלי מתיימר להיות בריא, והוא נופל לכל הקטגוריות השגויות.. כי אם להיות בריא אומר כמה קילוגרמים מיותרים, אז הרי לכם, אדם בריא צריך להיות מלא מעט, לא רזה מידיי וגם לא שמן מידיי, בריא.
את פאפא טיבו המצאתי לפני המתכון, קודם היה שם,פאפא כולם יודעים, טיבו ובכן, טיבו הוא טיבו של האב..בחברה שגם נשים וגם גברים אוהבים את האב, אני מעניק לאב מקום, וכן, גם לזכרו של אבי..
המנה מורכבת מהבסיס הספרדי שהוא ספרדי, הטורטייה.. עם שדרוגים משלי.
את פאפא טיבו אני מכין בווק, מעניק מקום לסינים שככה כבשו את העולם, אם זה באוכל שלהם או באמנות שלהם, כמה שיהיו שלא יסכימו הם יצרו עולם אחר.

אני נאמן לעצמי, וכל הדרך עוברת דרך נקודות קיימות על חוט השני, והערב, הכנתי לעצמי, פאפא טיבו טעים.
מכירים את זה שהבל הלבן מצמיח בצל ירוק.. אז אצלי צמח המון בצל ירוק, וממנו גם כן הכנתי את התבשיל.

המצרכים:

ווק
קלחת קטנה לאידוי הבצל
ארבעה תפוחי אדמה אורגניים קלופים חתוכים לרוחב.
בצל ירוק קצוץ
בצל לבן אחד גדול חתוך טבעות בעובי ס"מ
פימנטון ספרדי
פלפל שחור
מלח
וארבע ביצי חופש אורגניות

אופן ההכנה:

ניגשים תמיד בשמחה ברון וששון למטבח, כי צריך לאכול.
בקערת עבודה טורפים את הביצים מוספים את תפוחי האדמה והבצל הירוק
מתבלים עם פימנטון בלי פחד, ופלפל שחור
ובינתיים, בתוך הקלחת, מעט שמן, כשהשמן חם,(משוואת האידוי),מוסיפים את טבעות הבצל, מעט מלח מכסים ומנמיכים את האש לחום הנמוך ביותר. לא מטגנים מאדים..
כשהבצל כבר רך ומעט שקוף, מורידים מהאש ומוסיפים לקערת העבודה..

מניחים ווק על האש, מעט שמן- ווק מתחמם נורא מהר, יוצקים את התערובת, ומכסים עם מכסה, מנמיכים את האש, ומבשלים על חום  נמוך כדי שלא יישרף, הווק מתחמם ומבשל נורא מהר..
הופכים צד.. בטכניקה שאני מברך לפני המהפך.. לא פשוט בשבילי מה גם זה הרגע המכריע בכל המשימה..

והרי לכם, פאפא טיבו במייטבו..

טעים טעים טעים טעים טעים לי זה טעים בכל מקרה

סדר לליל הסדר או סתם למצוא סדר לבלגן

אני עברתי לפני שלושה ימים לבית חדש, הצטיידתי עד כמה שהיה ניתן בחומרי ניקוי, כמעט בלתי אפשרי לנקות את הבית עם חומר ניקוי אחד ויחיד, ועד היום עדיין לא העברתי סמרטוט, ואני כמו סמרטוט בעצמי.

עייף מתוסכל, לא מצליח לסדר את כל החפצים שלי בצורה מסודרת.

אין לי מושג מה אני צריך.. אבל אני צריך משהו כדי שכל הבלגן הזה יעמוד בצורה מסודרת. אפילו אני מתקשה לעמוד, או תמצאו אותי במצב שכיבה, או בישיבה, אין לי כוחות כלל וכלל לעמוד, ואין לי מושג אם זה בגלל שהתקרה גבוהה, הרצפה עקומה שייכת לרקדנים.. בכל מקרה, יש לי בית.

אני רוצה לשתף אתכם ולהזכיר לעצמי קטע שכתבתי לפני שנתיים לפחות, לפחות מכיוון שהוא נכתב במרץ 2014 בדיוק.

אין לי זיכרון לתאריך, כתבתי בתוכנת מחשב של טלפון שנפל למים, ואחר כך חילצתי מתוך מייל ששלחתי להליקון ולא קיבלתי התייחסות כלל, גם לפואטרי סלאם שלחתי, שלכתי לערס פואטרי, אף אחד אבל אף אחד לא רצה או התייחס.

כתבתי לקבוצה כתיבה בפייסבו' וקיבלתי לייק אחד, מאדם מבוגר שהצהיר על עצמו צמחוני, יופי לו.. בעצם זה היה קטע אחר, אבל אותו אחד סימן לי לייק לקטע הבא.. לאחרים שאני מכיר פשוט שרתי בהנאה רצופה את הקטע הבא..

הקטע נקרא: " אין לנו בית", ובכן עכשיו יש לי בית, זמני ולא הגיוני למגורים לטווח ארוך, אבל יש לי בית.

אז קבלו את אין לנו בית.. למי מכם שאין, לאלו מכם שרוצים, וכל השאר שמקווים שבועת הנדל"ן תתפוצץ בפנים, אני מאמין שזה יקרה, זה רק עניין של זמן שאתם תבינו, שמה שהיום בונים לא מספיק טוב בשבילכם.. ולא בגלל שאתם לא יכולים להרשות אותו לעצמכם, הבנייה פשוט לא מספיק טובה בשבילכם, היא קטנה מצומצמת, ועם ישראל או מה שנשאר ממנו, פרו ורבו ומלאו את הארץ ממלאים גם את הבית, צריכים בית גדול, מרווח, עם חלל גדול, שטח רחב ידיים, והכי חשוב, במחיר נורמלי.

אין לנו בית

אין לנו בית.. דניאל רייט/2014



כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כ-א-סף
תנו לי כסף

למה כסף..
כדי לקנות
ומה תקנה?
אוכל, אני מניח
ומה עוד?
אקנה... דירה..
לא, דירה אי אפשר לקנות...
אקנה לי חופשה..
לא, חופשה אי אפשר לקנות..
אקנה לי...בית
לא, בית אי אפשר לקנות...
אקנה לי... אהבה..
לא, אהבה אי אפשר לקנות..
אקנה לי.. אז עוד אוכל..
אבל אוכל כבר קנית..?!
נכון, אבל גם הוא יקר, וקניתי רק ירקות..
וירקות זה בריא, אז קניתי גם בריאות בלי משים
אז קניתי אוכל ובריאות...

כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כ-א- סף..
תנו לי כסף

הנה כסף..
קח ומה תקנה..
אקנה אוכל..
האוכל של אתמול כבר נגמר..
אז אקנה לי עוד אוכל ועוד בריאות
והרי לך אני חי..
אתה לא רוצה לקנות שום דבר אחר במקום..
אין זה קשור כלל ברצון כי אם אין לי מספיק כסף לקנות..
כסף לא מספיק בשביל בית, דירה, אהבה חברים
בכלל חברים לא קונים בכסף
ואהבה גם לא
אז דירה ובית
אני לא יכול לקנות..
ואת האהבה שלי זה בוודאי הורס
כי אני כלומניק
אין לי בית או דירה
רק אוכל ובריאות זה מה שאני מצליח לקנות
איזה כלומניק אני
אוויר
חופשי ולא יכול כמעט לעשות כלום
לכתוב לכתוב לכתוב
לשיר ולצחוק
האם צריך כסף בשביל כל אלו
לבנות, אני יכול לבנות
עצים לבנים אני יכול להעזר בטבע
הוא גם שלי בשבילי נוצר ונוצרתי בשבילו
אז למה אני צריך לקנות
אינני יכול לקנות מה שאחרים עושים לעצמם או בשביל אחרים
לא ברור בכלל בשביל מה הם עובדים
הם עובדים לעצמם אז שישארו עם עצמם

כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כ-א-סף..
תנו לי כסף..

אני לא צריך כסף
כי מעץ השדה אוכל
ואני לא צריך כסף
כי את ביתי אבנה לבד
ואני לא צריך כסף
כי את בגדי אעשה בעצמי
ואת מאכלי אכין בשבילי
ואת שיכרי אכין גם כן
בלי ציונים בלי מחמאות
אהנה ואסבול ואחיה
בעצמי..
כי אם לבנות אנשים סובלים, אז אשמח לסבול את הסבל הזה
יצירה
אצור ואכין ואבנה ואגשים
את כל משאלותי..

כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כ-א-סף
תנו לי כסף

אז למה אתה מבקש כסף
אני לא מבקש בשבילי
אז למי? אני מבקש בשבילם..
גם הם צריכים..
אני לא נמצא כאן לבד
הם רוצים..
אני רק אחד מתוך המון
והכסף שלי שלהם ושלהם שלהם
אז תנו לי כסף כסף
תנו לי כסף

כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כסף
תנו לי כסף
כסף כסף כ-א- סף
תנו לי כסף

אם  גם כן  אתם חושבים שלא צריך כסף..
אז תשאירו אותו אצלכם..

אורז אוסטרלי עם בצל לבן מאודה ועשבי תיבול

אז אני לא טבח, לפחות לא אחד כזה שלמד מטבח, ומחזיק תעודה..
אבל הכנתי אורז אוסטרלי, מהקנייה העמוסה בשופר סל, והוא כל כך טעים, וגם יש לי בלוג כעיסוק כתיבה צדדי נחמד,
אז הנה אני כותב לכם.
אחרי שקראתי אינספור כתבות על כמה אורז בריא וטוב לבריאות, וסיפרתי לכם ככה בקצרה לפני שאני לא היי טק, אלא לואו טק, אז תרשו לי אנקדוטה קצרה, במשך שישה חודשים רצופים חייתי מאורז לבן בלבד, גרתי בנחלת בנימין תקופה קצרה, חצי שנה, וכל כך אהבתי לקנות אורז במשקל, שהייתי קונה כל פעם קצת, הייתי מכין סיר של אורז כל יום ומחסל אותו, אורז לבן בלבד במשך שישה חודשים, הערכים שלי היו ברצפה, ויטמין בי 12 היה לי מחסור, אבל שרדתי אותו, מאז שעברתי לתזונה טבעונית כבר ארבע שנים ברציפות, אני בריא כמו שור.
אז הכתבות על אורז החזירו אותי לאחור, אני תמיד מתקשה עם אוכל, ואני אסביר, בחיים עברתי מצבים שונים ומשונים, את חלקם כבר שמעתם וחלק אחר לא, וגם לא תשמעו, אבל חייתי חיים עם המון עליות וירידות, ולא תמיד זה בגלל המצב הכלכלי, לפעמים זה הדיכאון שאני סובל ממנו מאז שאני מכיר את עצמי, אני טיפוס דיי מלנכולי, ותמיד עייף. אז תקופה ארוכה כמעט ולא אכלתי דבר וחצי דבר, ואם אכלתי משהו אז אכלתי רק אותו וכל הזמן, אוכל, אצלי זה כמו אהבה, לא בדיוק כמו אהבה, אבל אוכל גורם לי אהבה, ואם יש אוכל שגורם לי לאהוב אותו אני מנסה עד שנמאס, ואז נפרדים כי כשהאהבה נגמרת אין בשביל מה להמשיך, זו דעתי. החיים קצרים מידיי בשביל להלחם מלחמות מיותרות, אין בשביל מה, אף אחד לא יודע מתי הוא ימות, היום מחר עוד דקה או שעה, אבל שואפים לנצח, ולנצח. אבל אם חיים טוב אחד עם השנייה, אז תמיד תהיה אהבה, אהבה היא לא רגש של טעם,  או אכזבה, אהבה גם לא תלויה בנאמנות, אהבה היא פשוט, להיות נוכח באותו הרגע, אם אתה שם, ואתה נמצא, וטוב לך, אז הכל טוב, אבל אם אתה  או את נמצאים והראש נמצא במקום אחר, אז לא טוב לשניכם, וכדאי שתיפרדו.

אז נחזור לאורז, כי היחסים שלי עם אוכל, הפכו למשהו אחר, כבר לא קשור לאהבה, אלא לחוויה אחרת, למידה, חקירה, מתיחת גבולות הכרה עצמית, ופשוט לדעת בוודאות מהם הגבולות שלי, אני טיפוס נורא גמיש בסך הכל, אז אני פשוט נהנה לאכול, וצריך לאכול, ואם כבר חיים למה לבזבז את הזמן לאכל את אותו הדבר כל יום, אם אפשר כל יום לאכול משהו אחר.

הלייבל מדבר למי שיודע לקרוא וקורא, הוא מספר סיפור, האוכל מדבר, אומרים מה שאתה אוכל זה מי שאתה, אז אני אוכל כרגע אורז אוסטרלי שבישלתי לפני זמן קצר, והמלאכה הייתה מועטה והאוכל מעדן.

מתחילים עם לחמם מעט שמן בסיר, כל אחד שיבחר איזה שמן שהוא רוצה, לא נעשה תחרות איזה שמן הכי טוב, אבל נגיד שמן פשתן למאכל לא יהיה רעיון טוב, מניסיון של אתמול, רצוי שלא, צריך שמן רך, לרכך תחילה את הבצל..
מכיוון שבסוף הבחור מהסופר, לא שלח לי סכינים, אז פשוט חתכתי את הבצל לרבעים, והכנסתי לסיר עם השמן החם, לא לטיגון לאידוי, הוספתי מעט מלח, כיסיתי והנמכתי את האש, ל-הכי קטן,  וחיכיתי שהבצל יתרכך ויהיה מתוק, וככה היה, אני אוכל עכשיו.

תהליך האידוי של הבצל הוא עניין פשוט, מחממים שמן, השמן צריך להיות חם, הוא מזרז את תהליך חילוף החומרים בינו לבין הבצל, כל הטעמים החזקים של הבצל, מתחילים לצאת, אלו הם גם מה שמקשים אותו, הטעם המר והחריפות המסריחה, הם אלו שגורמים לבצל להיות קשה וחזק, אני שמעתי לא פעם מישהי מספרת, שאנשים קשים נשברים בסוף, הכי טוב להיות גמיש, כזה שמסוגל להתכופף אבל מתיישר חזרה בלי שום בעיה.

אז התהליך הוא פשוט, הנה הסמכה, ואין מרווחים ארוכים קצרים זו משוואה פשוטה
שמן חם+ בצל חתוך+מעט מלח(לחילוף החומרים),עם מכסה(סגור)+ חום נמוך.
אלו הם חמשת המשתנים התלויים אחד בשנייה וזקוקים אחד את השנייה, כדי שהבצל יתרכך, ויהיה מאודה ולא מטוגן.
אלו הם חמשת המשתנים בסדר ואופן ההכנה, בסדר הזה וככה. קודם מחממים ת'שמן, אחר כך מוסיפים את הבצל, מיד שמים מעט מלח, מכסים עם מכסה ומנמיכים את הגז האש או החום, על אלו כיריים שאתם עובדים.
כדאי לפעם הראשונה כשמנסים לבשל משהו, בדרך כלל להכין מנה קטנה לאדם אחד, ולכן, אורז תמיד מבשלים בסיר קטן על אש קטנה, כמו משינה, על אש קטנה.
לא לטגן בצל, בשום פנים ואופן ולעולם לא, כולם יודעים, מי שאוכל בריא ולא, בצל הוא האנטיביוטיקה של הטבע יחד עם השום והאורגנו וכל אלו שהם אנטיביוטיקה טבעית, אז אם בזבזתם את הזמן לבשל, הכנתם בצל, תשמרו על המרכיבים  החיוניים לתזונה שלכם, ושהבצל יהיה טעים לכם, וגם בריא ביחד ובאותו הזמן.

לאחר שהבצל התרכך, נהיה גמיש ורך, ושקוף למחצה, הוספתי שתי כוסות מים לפי ההוראות, וטבלייה אחת של קנור על עשבי תיבול, הגברתי את החום, הוספתי כפית מלח לפי הוראות הכנה על האריזה, וחיכיתי עד שהמים ירתחו, הכל לפי הוראות ההכנה של האורז. המים רתחו והוספתי כוס אורז, הנמכתי חזרה את האש, ל- הכי קטן, וכיסיתי עם מכסה למשך 20 דקות עד אשר נספגו המים באורז והאורז רך, כיסיתי עם מכסה וחיכיתי מעט.

האורז מוכן לאכילה, אני אכלתי כבר שתי מנות ממנו, טעים טעים טעים, מעדן..
תיהנו מזה אתם, ושיהיה בהצלחה..

שופרסל נמצא בעיר, וקניות אונליין זה אין..

כן, כן..  אני לא יודע איך זה אצלכם, בל אני שונא לערוך קניות, כן לערוך, לעשות, לצאת ולהסתובב בין מדפים, לראות כמויות ענקיות ומסחריות של ערמות סחורות ומבחר סוגים סלי סוף, כמו להיכנס לתוך מחסן גדול מאורגן, או מתיימר להיות מאורגן, מלא בשפע וכל טוב, בכל זאת, כל טוב, שפע והכל מהכול.. ואתם יודעים מה גם לעובדים אין ממש כוח לעמוד בלחץ או לסבול את הלחץ שאתם נכנסים אתו לשם, הממהרים שבנכם, אלו שכל הזמן ממהרים לאנשהו, כל דבר שהם עושים לא סובל דיחוי, כאלו שנמצאים בלחץ תמידי לשירותים, או נוחיות אם תרצו שאהיה עדין.
כן, לי לא יוצא לפגוש בכם הרבה, פעם אחרונה שזה קרה , זה רק בגלל שהגעתי ממש במקרה בזכות טרמפ לא מתוכנן שהביא אותי, לסניף דואר כאן בקניון נחמיה, היה תור, כולם ממתנים בסבלנות חוץ מגברת אחת, שמקטרת על כך שיש רק עובדת אחת, זאת היא החסרת סבלנות עם הקוצים בישבן. עליה אני מדבר, הממהרת.
אז קניות אונליין זו חוויה בפני עצמה, אתמול אחרי שעתיים עם ממשק האקספלרור שלא נתן תוצאות טובות, תרשו לי לציין את הנתון הבא, כי התעדכנתי בכרום ואני נמצא בגג העולם, חווית גלישה כמו בסלולר, פשוט היי טק, ואני בכלל לואו טק, ותקפצו לי כולם, המציאות היא בלוף אחד גדול וככל שעובר הזמן אני מבין את זה הרבה  יותר מהר והרבה יותר טוב.
אז חזרה לעגלת הקניות שאיבדתי לסירוגין ולחלופין בלי סוף, שעתיים ישבתי לערוך את הקניות, עכשיו יש טוב ויש רע ומיד אפרט את ההנחות שבנוסף הסכמתי בעצמי להגיע אליהם, וכל זה רק בשביל השקט הנפשי של עצמי בעצמי, כי זה משעשע אותי להשתעשע בחשיבה חיובית, היא מניחה את דעתי ומשמחת את לבבי ואני מאושר כל הזמן, זה מרגיע.
אז שעתיים עריכת קניות, הרגשתי כמו קניין של חברה מסחרית גדולה, וכל זה בגלל שעברתי דירה, בית, כן הגעתי לבית, יש לי בית, מצאתי בית, ובשעה טובה נכנסתי לגור בבית משלי וזה אחרי נדודים בלתי פוסקים במשך שנים, וחוויה של שינה ברחוב, על מדרגות בניין האופרה בתל אביב, סמלי עד כמה שזה עבורי, זו הייתה חוויה לא רעה בכלל, הרחוב הוא סוג של בית, אבל על זה אדבר בפעם אחרת.
אז שוב שעתיים ערכתי קניות, והעמסתי, לא סתם זה לקח לי שעתיים לערוך את הקניות האלו, בפעם הראשונה העמסתי, חומרי ניקיון, ואחר כך, כלים למטבח כי אני רוצה לבשל, לאכול בצ'יז פלוס לא ישאיר לי פלוס בחשבון, והקיבה שלי לא תהיה שביעה באמת, זו פנטזיה, האוכל הזה, אוכל לא למטרת שובע בכל מקרה, והתזונה שלי קצת יצאה מאיזון, אז לבשל בעצמי לעצמי, הכרחי, וחובה, אז כלים למטבח, ואז התחלתי להעמיס אוכל.., ואז ממתקים וחטיפים כי תמיד מתחשק לי משהו טעים ואף פעם אני לא קונה, אז העמסתי ואז הנה זה קורה, הדף לא זמין, והמחשב החליט פתאום לנהל אותי, הודעה באנגלית:"אני יודע שיש לך דברים יותר טובים לעשות במקום לרענן את העמוד בלי הפסקה", אני והמחשב מדברים, כמעט איבדתי את הכלים, אבל שלוותי חזרה אלי במהרה, ויצאתי לחפש לצמי עיסוק אחר, המחשב ניהל לי את החיים, תרתיי משמע.
חזרתי חזרה עברתי על הרשימה, והמשכתי לחפור שם בתוך כל הקטגוריות שלהם, ואז מצאתי... כמו מנהרה מאירה, מצאתי מטמון, כן מחלקה שלמה של חומרי ניקיון אקולוגים, נכנסתי , לאחר שביטלתי את כל חומרי האקונומיקה הכימיים, עם הריחות של כימיקלים בע"מ, והעמסתי, סבון כלים, לאסלה, שפריצר לחלונות, שקיות אוכל מנייר, נוזל לניקוי כללי, נוזל לניקוי רב תכליתי, נוזל לניקוי רצפות, מגבים סמרטוטים , דליים, מגב מקל מטאטא מקל, ואני כולי מאושר מכל הדברים השווים שהכנסתי לתוך העגלה, והקופה רושמת, והקופה צוברת ועברתי את האלף שקלים, עם לחמים  משיפון, מאפים, וירקות אורגניים, ועוגות מכל מיני סוגים ומיני אורז, מבחר מכל הבא ליד, ומקרר הגבינות האורגני, טבעוני, לא לא פסחתי עליו, חגיגה לעיניים לקיבה ולפה, ולכיס בוודאי.. קניתי מלא והרבה ויותר מידיי שמספיק לי בשביל להתחיל דף חדש, בהרגשה טובה, כי כדי ליצור אני זקוק לשפע, לא יודע מה אתכם, קניות עושות לי טוב.
זה כיף שניתן לשלב, את הבחירה, עם המחיר הנכון, מתוך קטגוריה, מוצגת על גבי דף לבן ונקי, עם מרווחים הגיוניים בין הפריטים, שגם אז הם מתערבים, עם חסוך שמופיע בצד, אבל איך תמיד אמרה המורה שלי, זול עולה ביוקר, זהו סיפור נחמד, אותו למדה מחמתה.
לבסוף חתמתי, המשך לקופה, אישרתי, וחצי מהרשימה נעלמה, הסכום ירד כמעט בחצי, למה? כי אין במלאי, לא וויתרתי, כבר הסכמתי בשכל שאני מוציא מעל המותר, חזרתי והתחלתי להעמיס שוב, מה שאין מצאתי תחליף מה שלא היה המשכתי להעמיס, מצאתי עוד דברים, ושוב האקספלורר קרס, הכנתי קפה, שאפתי אוויר, וחזרתי, שעתיים זה לקח לי.. וקצת יותר.. לבסוף הצלחתי, ושלחתי את הרשימה עם הפרטים החדשים, וכרטיס נוסף חדש, פרק חדש התחיל היום, והוא התחיל בשופר סל.
למחרת המשלוח צריך להגיע והוא הגיע, לא לפני שהתקשר הבחור, חננאל, האל חנן אותו, אבל לא אותי, ובשורה בפיו, חסרים מספר פריטים, התאכזבתי על כולם, רב המוצרים האקולוגים בכלל לא נמצאים שם, ואז אני עוצר, מתחיל לחשוב, יכול להיות שפשוט הם מתעצלים? יכול להיות שבגלל והמוצרים לא מוכרים? ייתכן והמותג לא קריא? הרי באתר מופיע שזה נמצא, אז מה קרה עכשיו? למה?, למה? למה? כל זה ביני לבין עצמי, התפשרתי והפשרתי, וביקשתי שיוסיף לי שני שקי תפוזים, והמשלוח הגיע עם 4 חברים צעירים..? ואז חשבתי.. האם הם מתעצלים לקרוא? כן, בטוח, אני גדלתי עם הטיפוסים הללו, אני יודע, הם לא קוראים שום דבר.. אז לקרוא פריט שנמצא על המדף, לחפש עם הטופס שנמצא ביד..
אולי שופר סל צריכים לחשוב על העסקה של עובדים שקוראים..הצעה..
והקרטונים הגיעו, שמחתי, כל הפעמים שקניתי בסכום לא מבוטל הגיע קרטון אחד , הפעם קיבלתי ארבעה קרטונים, זה פשוט כיף לקבל חבילות, אפילו אם אני שילמתי עליהם, לקבל חבילות עם כל טוב זה כיף.
התחלתי לפרוק ולבדוק שקיבלתי הכל, ואז אתה מגלה לאט לאט, כן, מתגלה לאט לאט, שזה פשוט יותר טוב לקנות אונליין, האריזות גדולות יותר, החלטות ברורות שהייתי עושה אחרת אם הייתי נכנס ולוקח מהמדף, נעשו בשבילי, בצורה הטובה ביותר שרק יכולתי לבחור, הכל התקבל בדיוק כפי שהוזמן, והתעלה על עצמו בהחלט..
אז הצעה בשבילכם חברים, תנסו לקנות אונליין דברים, היציאה לרחוב אחר כך, תסביר לכם, שגם הרחוב הוא בית, ולא מקום סואן מלא רעש, זיהום אוויר ובלגן..
והקניות שלכם  באלף אחוז יהיו טובים יותר פי כמה, וכולנו נגור בתוך חברה אחת גדולה, שהסופר הוא המחסן המרכזי..
הצעה.

אז הפעם אל תעשו צ'יז...

אז אני עדיין אצל גרוס, סיכמנו שאהיה כאן חודש, ובינתיים אני חווה את החיים הכפריים, כפי שידוע לי שסבתא שלי חיה אותם בצעירותה כילדה. ובינתיים החיים טובים.  בית הלל מקום נהדר, שקט נורא, אבל תסכימו איתי שלבשל על תנור עצים זה כמעט בלתי אפשרי כל יום ופעמיים ביום לאסוף עצים להדליק אש ואז לחמם או לבשל, ויש לי פיצה במקרר, טובה אפילו אבל החלטתי לאכול בצ'יז. אני רגיל לחיים בעיר ובשביל החוויה להבין איך זה לחיות בכפר, שמקבל אליו מחוץ לעיר, ואף אורחים מטיילים, ותרשו לי לענות למרות שידידה קרובה לא מסכימה. פסטה היא מנה משביעה אחרת אם היתה אפרטיף היינו פוגשים אותה במנות הראשונות והיא לא שם , למה? כי היא מנה עיקרית ומשביעה. אבל אצל צ'יז המנה לא משביעה היא גורמת לטיזר מעצבן שגורם לך לשבת בחוסר סבלנות רעב, ואני שואל את עצמי, שף בשביל מה הוא מבשל, הוא צריך להתפטר, אם הוא מאכיל אנשים וגורם להם רעב, שיזרוק את הסינר וילך הביתה. המחשבה שליוותה אותי הייתה, ללכת לאכול ארוחת ערב, כום יין אדום, פסטה פומודורו, קלאסית עם ספר טוב לקריאה, אחלה ארוחה אה, הפסטה הגיעה כמו טאפס של מסעדה ספרדית, כל כך קטנה, שהייתי רעב עוד רבע שעה עד שהחלטתי לאכול גם לחם מטבלים שבעלתי בלי לשים לב כי הייתי נורא רעב, ואז יין נוסף לקינוח על התיסכול הנורא, והופ ארוחה של 114 שקלים לאדם, עכשיו אתה סטודנט פעם בשבוע בא לך להרגיש בעיר כי הגעת מהעיר מהמרכז, ומתחשק לך לשבת כמו מלומד לקרוא ספר וללמוד ולאכול אוכל טוב, על הדרך לשתות כוס יין ואולי להכיר מישהי נחמדה, זה לעולם לא יקרה כשארוחה משביעה לאדם היא 114 שקלים בשבוע, תכפילו בחודש כמעט סכום של חשמל שבעלת הבית לא דאגה לכוון את הטיימר של הדוד חשמל. אבסורד. ואתם יודעים מה גם המטיילים, אלו שמגיעים בזוגות לארוחה רומנטית סבבה נכון, תבנו קונספט שיאפיין את הרעיון, אבל הם תמיד מגיעים עם ילדים, אתם יודעים מה, אף שף לא רוצה לבשל ארוחות ילדים, יש לו ילדים הם בבית ואשתו מאכילה אותם או הסבתא, אז אם אתם יוצאים למסעדה תשאירו את הילדים בבית עם בייביסיטר, תרשו לי בשם הילדים להגיד לכם, הילדים לא רוצים, תמיד אותו תפריט והם לא רוצים לצאת אתכם, תהיו לבד, פשוט תלכו לטיפול ותסכימו שאתם חרדים לאינטימיות ולא מסוגלים לפתח אינטימיות מאז הילדים נולדו..
תנו לילדים לצאת ואתם תשארו בבית לבד, תתרגלו, ואז תצאו, כשאתם כבר מנוסים מפדיחות
חשבתי שאצא אשתה כוס יין צלחת פסטה, בסביבות ה-60 שקלים, סביר, פעם בשבוע, ועוד ארוחת סוף שבוע אחת טובה, אבל ראבק, קרעתם לי ת'כיס טורפים.
כן כמו טורפים אתם מתנהגים, שחצנים, ואתם יודעים מה, היה בחור אחד אומר בגאווה אני צהוב שלם, ואחת עונה לי גם אני צהובה שלמה, עכשיו אידיוט היה חושב לעצמו איזה גזענים, אבל תרשו לי לספר לכם, שסבתא שלי מצד אבא שלי הייתה אומרת עדיף להיות אדום שעה מאשר צהוב כל השנה. ואני אוהב לבן, ואתם לבנים, תפסיקו להיות טיפשים, אתם מוציאים לצבע הלבן שם רע.
צהוב זה ריקבון, כאילו במה אתם מתגאים מפגרים.
נמאס לי מהטמטום.
כל פעם מחדש..
ואיך.. תנחשו, אני עדיין רעב.. ממש אבל רעב!!!!!

אז הפעם אין צ'יז למצלמה רק אכבה אחת שלמה..
אז סיי צ'יז אמרנו, סיי נו נו נו נו
 

בוקר של מלכים

עדיין אצל גרוס, החלטתי להישאר חודש, וכל יום הוא יום חדש. היום החלטתי לנסות להכין ביצים על התנור עצים.

הלכתי על פשוט, בלי יותר מידיי כלים, ביצי עין. את הביצים קניתי מהמיני מרקט המקומי.. של איסא, הוא מחזיק ביצים ממושב אביבים, ושם אני כבר יודע, כי סיפרו לי בעיר במכולת שקניתי מהם ביצים, שבאביבים התרנגולת מטילה רק פעם אחת, לאחר מכן משחררים אותן, בפעם אחת הן מטילות ביצה גדולה, והתרנגולת היא תרנגולת צעירה, ולאחר הטלה אחת היא חופשיה, לעומת זאת, אם בעיניי ביצים עסקינן, בכפר יובל התרנגולות מוחזקות עד שבשרן מתייבש, כך שאף גופן לא ראוי לאכילה, לא שאני אוכל בכלל, וגופן נזרק לפח. לכן, קצת פרופורציות וקנה מידה מקלים עלי את הבחירה, לאכול ביצים מהסוג הזה.

אז שוב אספתי עצים להדליק אש, עכשיו תבינו, בהתחלה זה פשוט מענג, מושך, רוצים לחוש את ההרגשה של לחיות כמו במקורות, בתקופה עתיקה, אלא שאז אתה מתחיל להבין, העצים יגמרו ויהיה צורך בעצים נוספים, אז אני חש קצת רגשות אשם וייסורי מצפון, כי כמה עוד עצים אפשר לשרוף רק בשביל ביצה עין, עזבו שבסוף אכלתי ארבע. וזו הכמות המספיקה לשבוע, אז עד הפעם הבאה. הדלקתי את האש, האח בערה, הנחתי מחבת ומעט חמאה הולנדית, יש לי תחושה שההולנדים אוהבים את הפרות שלהם.

וחיכיתי שיתחמם, בינתיים הוספתי על האח שתי לחמיות גבינה עם פלפלים שקיבלתי מביקור קודם אצלי.

וחיכיתי שהכול יתחמם.. זרקתי שתי ביצים למחבת, ונתתי להן להתבשל..

זה לוקח זמן, זה לוקח זמן עד שהאש מתחממת מספיק, אבל כאשר היא חמה, מכסים עם מכסה ועוד שני ביצים ויש לכם ביצה עין, החלבון מורגש הוא מוצק מתקשה במידה טובה. לא כמו על גז, שם נדמה שהחלבון הופך לאוויר.

כאן החלבון לבן, חזק ויציב.

חתכתי שאר ירקות, כוס מיץ תפוזים  אי וואולה בוקר של מלכים.

יש משהו לגבי האש שלא הספקתי לספר לכם, אם כבר קראתם קודם, על אומנות וקצת סבתא שלי, נדמה לי שכתבתי שסבתא שלי הייתה אש.. לקראת סוף חייה יכולתי ללמוד, שהישיבה שלה תמיד במקום וכולם מסביבה, הזכירו לי תמונה של מדורה.. והיא האש במרכז.

אז טוב לי בינתיים על יד האש, למרות שחטפתי כוויה, עליתי כמה קילוגרמים לא מועטים.. ואני תשוש עייף, ורוצה לישון.

עדיין אצל גרוס אפשר להכין גם סעודת מלכים, ויחסית מכלום.

אם אז היה להם רק את זה, לא היה רע בכלל, שתדעו.

קצת אמנות.. וסבתא שלי גם

סבתא שלי הייתה אומרת: "הזקנה קשה", היא הייתה אומרת את זה בספרדית, ואפילו שהייתה חסרת שיניים, היה אפשר לשמוע את הקושי בדרך שבה היא אמרה, בכלל היא ידעה לבטא את עצמה מצוין. לרב היא לא ביטאה את עצמה בכלל במילים, הייתה שקטה, אילמת כמעט(לא באמת), וכאשר היא דיברה היה עולם ומלואו נחשף. בשבילי היא הייתה השכל והחכמה, התבונה, היופי, האמת, הטוב והרע.
לאורך הדרך תמיד הכרתי אותה כסבתא, אדם מבוגר, לקראת סוף חייה כבר אפשר היה לראות את השנים, היא נאבקה , נלחמה, ואת זה אפשר היה לראות באמת כאשר היא הייתה שרועה בבית חולים פורייה. כן הסיפור הוא מוכר אדם מבוגר מותקף בביתו ע"י אדם לא ידוע.. מי הוא היה?, עד היום המשטרה על עלתה על עקבותיו.. והוא לא השאיר עקבות.. מישהו יודע איזו חיה לא משאירה עקבות.. ? כי הוא היה חיה.
הוא עשה תצפית הוא ידע שימצא אותה לבד, כין בסיפור, הסיפור שלו היה שהוא מהעירייה ונשלח לטפל בתקלת במים, היא הכניסה אותו, ואז הוא שלף סכין מהמטבח, ואיים עליה, הפיל אותה לרצפה, וכך נשבר לה האגן. גנב 200 שקלים שהיו לסבתא שלי בארנק. בכל מקרה סבתא שלי עברה ניתוח בבית חולים צפת, משם עברה למחלקת שיקום בפורייה, חטפה חיידק, דלקת ריאות חיידק בדם.. זונדרה, ועוד פעם זונדרה, שלא נדבר על האטימות הרגשית של העובדים במחלקה.. "תיפרדו, זהו היא גמורה".. נבלות.. אה ושכחתי.. היה לה חיתול, וצינור לשתן, וכשמחליפים חיתול לאשה מבוגרת צנועה, אח ברוטלי מאמין שזוהי משאלת ליבה.. מטומטם.
אז כן, היא אהבה שהילדים שלה היו באים, ולעיתים הייתה שוכחת שהיא בבית חולים וחושבת שהיא בבית, כן היא כל הזמן הפצירה לחזור הביתה, אבל הם האמינו שבית החולים טוב בשבילה. יום אחד משאר הימים שנשארתי לידה, עד שכבר נמאס היה לי שהם עושים מה שהם רוצים ולא מקשיבים לרצונה, עזבתי. אבל באותו היום, אחרי שהם הלכו, היא החליטה שהיא רוצה הביתה.. קמה מהמיטה התיישבה, "הביתה", קח אותי הביתה.. עניתי לה: "סבתא אנחנו בבית חולים, זה רחוק, אין אוטובוסים עכשיו וכולם כבר הלכו, אני כאן.." והיא המשיכה "הביתה.." ושוב עניתי את אותה התשובה.. היא לא הסכימה לקבל.. ואני אבוד לא יודע מה לעשות ואיך.. ואז החלה לבכות.. חיבקתי אותה, והתיישבתי על ידה, היא הניחה את ראשה על כתפי ואמרה לי "אתה לא אוהב אותי יותר..?", עניתי בטח שאני אוהב אותך סבתא, אני הכי אוהב אותך בעולם, את אישה חזקה, אבל אי אפשר ללכת הביתה סבתא.. אלא אם כן, את יודעת, תוכלי לעמוד וללכת ברגל, אני אלך אתך..
היא צחקה.. חזרה לאחור, והלכה לישון.. מאז יותר משנה היא הייתה אתנו, כי סבתא שלי אישה חזקה. ועד הרגע האחרון היא ניסתה להמשיך ולהישאר, אבל אני ידעתי שאני צריך לשחרר.. הלוואי והיא הייתה נשארת לכל החיים, הלוואי והיה לי אותה לכל החיים.. הלוואי ולא היה מוות, לפעמים חשבתי בסתר ליבי, בזמן שהייתי עוד על ידה, אם יש תרופה או משהו טבעי שיכול להשאיר את הנשמה שלה איתי.. אבל הגוף.. מה נעשה עם הגוף שאלתי את עצמי, רציתי לראות אותה איתי. וכל הזמן המשכתי לתהות, אולי טבעונות תהפוך אותה לבלתי נראית.. תתמזג עם הטבע, תהפוך להיות דבר קיים בעולם גשמי אך מלא ברוח, לא ארצי אבל איתי...
היום היא  כבר איננה..
והסיפור הזה הוא ארוך, אבל בשבילי הוא קצר.. וכל זה בגלל  סדרת הציורים הבאה.. סדרה של 20 ציורים בגודל 40X30 שבהם הברבי מופיעה כדימוי, של בובה בגודל טבעי, בעולם אפור ,אך היא מלאה צבעים.. ועם צללית חזקה..
היוצרת, אדית איבגי, סטודנטית לאמנות תואר ראשון במכללת אורנים,  בחרה לבטא את  חיי הנצח,
היא ציירה אנשים מבוגרים בשלבים שונים של זקנה.. ההתבוננות הנדרשת בציור הביאה אותה לבחור בברבי כדימוי- של בובה בגודל טבעי. כניגוד מוחלט לאדם מבוגר שכבר כל סימני הגיל נראים על פניו.  תוך שהיא מתארת את הברבי, כאידאל היופי הנצחי, השלמות, הגוף נטול הפגמים, חסר הסימנים שהותירו על הגוף השנים, המסע והדרך של החיים מאז הנעורים. היא לכדה את הנעורים  כיופי נצחי על רקע אפור ובתוכם, והצל..
ובכן, האפור הוא זמני, בדיוק כפי שנדרש היה ממני להבין, והבנתי כאשר סבתא שלי כבר לא הייתה, ישבתי עם עצמי והבנתי שהכול תיכף נגמר.. אתם כבר מבינים שסבתא שלי לא נשארה איתי, לא הצלחתי למצוא תרופה שתשאיר אותה כאן איתי, מה שנשארו היו תמונות שלה כשהייתה בחיים, בחלקם היא צעירה ויפה, וחלקם בשלבים שונים בחיים..
אבל ברוחה היא הייתה צעירה לנצח.. בדיוק כמו שהציורים שואפים להציג.. ולדעתי הם מצליחים, אפילו מצוין.


כמה ציורים לדוגמא...
    
                                                 


אדית איבגי- כמו בובות להיות.. 2016